מיכל קנר- האשה שהפכה אוטובוס לבית

מיכל קנר- האישה והסיפור, כן, גם אוטובוס קשור

אתם כבר מכירים אותי: אני אוהבת לראיין נשים עם סיפור חיים מיוחד. אוהבת להכיר אנשים חדשים וחלק מהם להכניס אל חיי. מאמינה שלכל אדם באשר הוא, יש סיפור חיים עם דרך שהוא עבר, דברים שהוא חווה, דברים שעשה- הכל מתחבר לחוויה ענקית אחת שמעצבת את האדם.

גם לי יש סיפור חיים שאולי, ביום מן הימים, אספר אותו.

בינתיים נותנת ומפנה את הבמה לנשים אחרות.

את מיכל קנר הכרתי דרך הפייסבוק, קראתי את סיפורה באחת הקבוצות, שם היא פירסמה, ואמרתי לעצמי שאיתה אני חייבת, פשוט חייבת להיפגש.

יצרתי איתה קשר ואכן ניפגשנו לאחר זמן מה. ניפגשנו בבית קפה ולא האמנתי שאשה אחת עברה את כל מה שהיא סיפרה לי. ישבתי מולה ניפעמת ואפילו לא כתבתי מילה כדי לא לפספס שום דבר- לא תנועה ולא הבעת פנים שלה.

לא רציתי לעזוב אותה. הרגשתי מין חיבור אליה, משהו שלא יכולתי להסביר. הערצה לאישה הזו ורצון שיהיה לי קמצוץ מהאומץ שלה. היא לא מאמינה שזה אומץ, אבל לי קשה אפילו לדמיין את עצמי עושה את מה שהיא עשתה ועושה.

אז לא אכביר במילים ואתן לכם לקרוא את סיפורה של מיכל, כפי שהיא כתבה אותו. לא נגעתי.

מיכל - משדרת אהבה לסביבה

כרונולוגיה של איפשור ידוע מראש:

אחותי ואני גדלנו בבית מדהים ונהדר. הכל היה מותר. אין לא. כל מה שרצינו לעשות- עשינו:   נסענו, חזרנו, הלכנו, באנו, רכשנו, נפלנו, ניסינו, ביזבזנו, שיקרנו, נרדמנו - הכל היה מותר. 
הגישה ההורית כמובן לא נבעה מהזנחה, ההיפך הוא הנכון. 

הסבירו לנו תמיד שאנחנו צריכות להיזהר ולהיות ערניות אבל חוץ מזה תמיד דאגו לומר לנו או בסביבתינו שאנחנו צודקות. לא משנה איזה גור חתולים קטן או כישלון עצבני גדול הבאנו הביתה תמיד אמרו לנו – מצוין! 
וכך גדלנו שתי סוררות עם הידיעה הברורה שהעולם הוא מגרש המשחקים שלנו ולנו מותר הכל. 
כי איך לומר…. אנחנו מנצחות נו מאטר וואט…

בשנותינו הבוגרות אחותי ואני מנסות לנתח את שיטת ההורות הלא מודעת שבה גדלנו, על יתרונותיה וחסרונותיה. 
בגדול יתרונותיה ברורים: אמונה עצמית חד-משמעית, בטחון עצמי נוסק בכל תחום, חוסר פחד מכשלון, ואומץ עד בלי קץ.
בחסרונות השיטה ישנם: חוסר גבולות מינימליים, לקיחת סיכונים לא תמיד מחושבים, אמונה עיוורת שהכל מצליח, ידיעה ברורה שכסף כן גדל על העצים 
וכך בהתנהלות ודאית של מנצחות העברנו את חיינו בטוב.

מיכל ובתה הצעירה 

בחופשת השחרור שלי מהצבא (אימוני שטח, כל הסרט) חזרתי לעיר הצפונית שלנו הודעתי שאומנם אני משתחררת סופית רק בעוד חודש - אני עוזבת, ארזתי תיק ואמרתי להתראות. תל אביב היר ווי קאם. ומעולם לא חזרתי. 
עברתי לגור בתל אביב, עבדתי בנתב׳ג במשמרות עם הסעות ושכרתי דירת סטודיו מתוקה.
הוצאתי רשיון לנשק אישי, החזקתי סטאר ספרדי 9 קצר וביליתי קצת במטווחים. 
בהמשך בגיל 25 התחלתי לעבוד במשרד אדרכלים ותכנון ערים (פרלשטיין אבי מאייר).

 

קניתי קוואסקי אופנוע כבד 500 ושמחתי בחיי. 
יום אחד נכנסתי לאיסתא רכשתי כרטיס טיסה לניו-יורק לעצמי לבדי, בטיסה, במושב לידי ישב בחור, כמובן שהתחלתי איתו מההרגל של לשוחח עם אנשים 
קיבל הצעת עבודה לרילוקיישן לסינגפור 
הציע לי להתחתן, אמרתי ׳רק בקפריסין׳ - והופ.. סינגפור
גרנו שם שלוש שנים, תמרה בתי נולדה שם. מגורי יוקרה, עוזרת פיליפינית, בריכות, מכוניות וכל הג׳אז הזה.

עבדתי במשרדי אדריכלים כפרילנסרית, תכנון חלל ומרחב, קצת עיצוב פנים למשרדי הייטק ישראלים. 
עברנו לטיוואן לעוד שלוש שנים, למדתי אימוני כושר אישי, למדתי גם סינית וגיליתי שזו שפה קלה, מגניבה ונטולת תחביר… תרגלתי זן ומדיטציה, אפילו תפרתי גלימה בודהיסטית בעצמי.

 
בשנה האחרונה בהונג קונג התחלתי ללמד סינית חברים ואנשים מהשגרירות, היה הצלחה, היו לי עוד ועוד תלמידים ומורים ובסופו של דבר לימדתי בשיטה פשוטה, צבעונית ומשמחת.

 
גאיה נולדה בהונג קונג, שמחה ומרוצה.

 
עברנו חזרה לסינגפור לעוד עשר שנים, סיימתי תואר שני בעיצוב פנים עם התמחות בפאנג-שווי ועבדתי בעיצוב פנים כאשר יום אחד יצאתי לאכול צהריים, מואסת באוכל המקומי המכיל חסה מבושלת ופירות מאודים, שאלתי למה אין פה איזה בר סלטים שווה כזה…
במינהלה אמרו לי: ״תפתחי״ למחרת חתמתי על חוזה שכירות במחיר מופקע של 10.000 דולר לחודש. 

תוך שבועיים פתחתי את הסניף הראשון שהתברר כהצלחת-על. כל יום עמדו בתור 250 אנשים לסלטים טריים. אחרי שנה סניף נוסף, אחרי שנה עוד אחד וביסטרו אחד בשביל הפאן, הבאתי שפית ניו-יורקית שבנתה תפריט חגיגי,אחרי ארבע שנים מכרתי את כל הרשת והלאה נקסט.

נרשמתי ללימודים בקיימברידג׳, הוראה עם התמחות בחינוך מיוחד, במקביל למדתי תראפיה באומנות.
לא רציתי לעסוק בזה, פשוט חשבתי שכדאי. 
לבעל שלי היה רעיון להקים אתר שמשווה את כל המוצרים הפיננסים כמו כרטיסי אשראי, ביטוחים, משכנתאות וכו׳, הקמה של כזה אתר היא מורכבת כי הוא מכיל המון נתונים משתנים כל דקה.
אבל - הבעל עבד בהייטק ואני עשיתי Change Detection לאתר. 
היו בו באנרים של אמריקן אקספרס, סינגפור איירליינס ולידים משתלמים.
אחרי שנתיים מכרתי אותו, משמח מאוד.
מתישהו בתקופה הזאת החלטנו להיפרד, להתגרש. חשבתי שיהיה לי ולבנות הכי טוב והכי נכון בישראל. 
החלטנו למכור את הדירה שלנו בסינגפור.

פרסמתי מודעה בבוקר, באופן מפתיע ביותר הגיעה קשישה-סינית לראות את הדירה בצהריים והודיעה שתגיע עם בעלה שוב בערב. בערב הם הגיעו והודיעו לי שהם לוקחים. אבל שאפנה את הדירה תוך שלושה שבועות.

איך? מה? שנת הלימודים של הבנות מסתיימת בעוד תשעה חודשים
הסכמתי. מה יכול להיות.
חיפשתי מלון-דירות אבל בסינגפור המחירים מופקעים, 5000 דולר לחודש לדירה. לא רעיון טוב.

ראיתי מלא דירות אך לא הסכימו להשכיר לי לתשעה חודשים, שנה מינימום.
שבורה וזוחלת התקשרתי לרב הקהילה. ״רבי, אנחנו מכירים כבר 18 שנים ואין לי איפה לגור. מוכנה לשלם 3500 דולר כל חודש. רעיון?״ 
בואי, ניפגש בבית כנסת.

עפה לבית כנסת, נוהגת כמו משוגעת והרב אומר לי:
״יש לנו פה דירות אירוח לאורחים, למוהלים, שומרי שבת, בואי תגורי פה עם בנותייך ותשלמי 3500״
מעולה. תודה. מלך. מה מלך, מלך המשיח. 

״כן מיכל, רק חוצמזה שכמובן תשמרו שבת אני צריך להכשיר אותך להיות משגיחת הכשרות שלנו, היו לך מטבחים תעשיתיים במסעדות ובדיוק חסר לנו משגיח״
טוב. סבבה
לומדת את פרשת השבוע, לברור קטניות, אורז, הפרשת חלה, את ההבדל בין ברכה לבין תפילה בהפרשת חלה, טבילת כלים במקווה, הגעלת כלים ובא לציון גואל. אני משגיחת הכשרות של בית הספר היהודי, של הגן היהודי, אולמות האירועים והבית של הרב (לעוזרת פיליפינית אסור להדליק אש ותנור, דת מגדרית מאוד) - ואני, אני בכלל כופרת
כל תכולת הבית שלי הלכה לאיחסון עד העזיבה לישראל, בתום שנת הלימודים
התקופה בה גרתי עם בנותי בבית הכנסת, חלקנו חדר אחד, היה לנו מעט כל כך - היתה התקופה הנהדרת ביותר שידענו. 

בתקופה הזאת לקחתי פרויקט של מיתוג בבנגקוק, טסתי כמעט כל שבוע.
בדרך כלל התאכסנתי בשרתון. ליד המלון היה מבנה עם לוגו מעניין, נכנסתי לשאול מה המקום הזה- אמרו לי: מלון קפסולות יפני

ביקשתי סיור וקיבלתי. 
חדר גדול, נקי ומסודר, מלא בתאי שינה עם וילונות. בתאים יש מזרון, מגבת, תאורה, מטען לטלפון ומחשב ומקום למזוודה קטנה או חפצים. מקלחות משותפות נקיות ומזמינות. התאהבתי תוך שניה. רוצה גם.
 מיד עברתי לקפסולה שלי. שם גרתי בכל שבוע כשהגעתי לבנגקוק.

הסתובבתי ברחובות העיר נטולת כל והרגשתי הכי שמחה ועשירה בעולם.
המינימליזם כבש אותי וידעתי שיום אחד אני אעיף ממני את כל מה שמיותר בעיני מבלי לוותר על עבודות אומנות, הגיינה, אסתטיקה, שיק, עקבים, בושם ומטבח לבצקים ומאפים.

הסתיימו 19 שנים של שהייה במזרח אסיה, סיפורים של אלף לילה ולילה.
הגעתי לישראל, עם שתי בנותי, עולות חדשות, עברית עם שגיאות למות מצחוק, אפס חיי חברה ופנויה להכיר בוי-פרינד.

 פרקתי קונטיינר עם תכולת-בית בהוד השרון, חברה שמרה לי את אחת הדירות שלה שפעם היו פרדסים.

 עשיתי את הקורס המתקדם של תטא הילינג ואחרי מספר חודשים ידעתי - אין מצב שאני אגור במקומות האלה שכלום לא קורה בהם. שהם כובלים אותי, למערבל בטון שחוזר רוורס מטריד, עם כלב נובח כלוא במרפסת של השכן, אין מצב שאגור ליד שכנה שמקללת את ילדיה. אני באה בטוב, אי אפשר להתפרץ אלי עם אנרגיה שלילית. 
אני אמצא פתרון, את זה שנכון לי.

למחרת בבוקר נוסעת לראות קרוואנים, הכל פלסטי, סינטטי, כמו בקטלוג. 
אמממ… רעיון חדש – אוטובוס.

ובבוקר אחד מצאתי אותו, הוא חיכה לי כמו פרח בגינה, הוולוו היפה שלי- 
רכשתי אוטובוס נהדר, הוא עבר מתיחת פנים אינטנסיבית ונהיה וילה נוסעת ומפנקת. 
הוא מכיל מערכת של פנלים סולריים, מיכלי מים, משאבות, מקלחת משובחת, מטבח מתוקתק, מרקיזה ומקלחת חיצונית, מצלמת רוורס, קודן, איתורן וכל שאר הירקות. עצמאי לחלוטין. 
ובמקביל כמובן שעורי נהיגה, בהתחלה על משאית ואחר כך על פול-טריילר 
והנה אני כאן, מכרתי או תרמתי את כל תכולת הבית שלי ונותרתי עם עשרים ארגזים. 

תמרה שמחה בבית הספר הבינלאומי שלה.
גאיה שמחה בבית הספר הדמוקרטי שלה.

משתתפת בשיעורי רוחניות אצל הגורו הגדול מכולם (דור פולס) שאין דברים כמוהו.
בשנתיים האחרונות אחותי ואני משקיעות בנדלן די חזק. יש לנו נכסים בסינגפור, בנגקוק ופלורידה.

באמת אבסורד שיש לנו הרבה נכסים ובחרנו במגורים אלטרנטיביים מבחירה ולא מכורח. 

באקולוגיה אני ממחזרת באדיקות כבר חמש שנים, קומפוסטר תולעים. מכינה חומרי ניקוי ושמפו לבד (סודה לשתיה, חומץ, לוונדר) טבעונית שחוטאת בדגים מדי פעם, מאוד מינימליסטית בקניות שלי, יודעת וזוכרת שכולנו נתפגר מתישהו. 

אז גם נחיה טוב, חיובי, נאהב ונבוא עם כוונות להטיב וגם נזכור שכולנו פה בהשאלה. ונוקיר ונודה על כל הטוב הזה שיש לנו. 

והיום - וואו כל כך הרבה דברים. נתחיל: גרתי עם בנותיי (הזורמות והמאפשרות) כמעט שנה ב ׳אוטובוס הקסמים׳, היה מצחיק, מאתגר וקיבלנו תשומת לב אין סופית. כתבו עלינו בכל אמצעי המדיה, לילה כלכלי, מנחם הורוביץ, מגזין לאישה, תוכניות רדיו, נאס דיילי היוטיובר עשה עלינו סרטון מהמם.

מכרתי את האוטובוס כי זה מה שאני עושה הכי טוב - עוסקת ביצירה והקמה של דברים. אוהבת לברוא ואז להעביר הלאה. יש לי דף עסקי של ׳העוטפת׳ - שיטת עיסוי אינדונזי - המחזירה במהירות את הרחם למקום אחרי לידה (מטורף). הקמתי מיזם בתחום הנצרות ומשווקת ׳מארזי נצרות מהודרים׳ למאמינים בישו וכל זה. מלמדת סדנאות סינית-מנדרין בעשרה שיעורים (ומבטיחה רמת שפה מצוינת בזמן קצר-כי למי יש זמן...) 

מנדרין שפה מקסימה ואפילו פשוטה בתחביר שלה. אין בה יחיד-רבים, עבר-עתיד, זכר-נקבה ואין הטיות פועל. בקיצור כיף  - מלמדת בשיטתpinying שזאת שיטה פשוטה וקלה, יש לי כרטיסיות בצבע שונה לכל שיעור מה שעוזר לויזואליות חזקה.

וזהו... שנהיה בריאים, שמחים, מעריכים את העוצמה הפנימית שלנו. אמן. 

בפייסבוק   michal kaner

מיכל ובנותיה