יום שבת, 15 ביולי 2017

הובי- הרשת הגדולה בישראל לחרוזים, יצירה ואומנות

הובי- הרשת הגדולה בישראל לחרוזים, יצירה ואומנות

מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת מאוד אומנות ויצירה. נהנית לראות אומנות של אחרים, ללכת למוזיאונים, להסתכל על אומנות בגלריות שונות, להכיר אומנים ואומניות, לשאול אותם על עבודותיהם.

אני בעצמי חוטאת בציור, בכתיבה.  כשהייתי ילדה הייתי בחוג רקמה ואהבתי את זה מאוד. בגן הילדים, הייתי נצמדת לפינת הציור, עד שהגננת הכריחה אותי להיות גם בפינות אחרות כדי להכיר דברים אחרים, אך אני זוכרת שכבר אז הייתי עקשנית ולא הסכמתי. הציור זרם בעורקיי ועד היום אני נהנית לשרבט בכל הזדמנות שיש לי.



לחנות 'הובי' בכפר סבא הגעתי במקרה לפני כמה שנים, כשהייתי בכפר סבא לצורך סידורים. החנות לא ממוקמת ברחוב ובמיקום ראשי ודי נסתרת מהעין, אבל דברי היצירה מוצגים בפתח החנות ומושכים את העין. כאשר ניכנסתי לשם בפעם הראשונה, התגלה לי עולם עשיר של צבעים ומוצרי ייצירה שונים, וזאת כאשר ראיתי רק את הקומה הראשונה ( לא ידעתי שקיימת גם קומה שניה). אז קניתי כמה טבעות כי את זה אני אוהבת מאוד.  מכיוון שגרתי בגליל, לא חזרתי לחנות הזו בתדירות גבוהה, אלא רק כאשר הייתי בסביבה.



כעת אני גרה ברעננה. את החנות הזו זכרתי לטובה- זה ממש גן עדן לחובבי היצירה באשר הם, ומיד כשהיתה לי ההזדמנות הראשונה- חזרתי אליה בשמחה. הם היו לפני סגירה ( יש לי נטייה כזו, להגיע למקומות לפני שהם סוגרים....אה, וגם לאחר לכל מקום, לא משנה עד כמה חשובה הפגישה...). שוטטת להנאתי בחנות והרגשתי כמו ילדה בחנות ממתקים. בחרתי כמה פריטים וניגשתי איתם לקופה, כשבזוית העין קלטה עיני מודעה על קיומם של חוגי יצירה. עצרתי לקרוא את המודעה שבה ניכתב על חוגים שבהם עושים צמידים! הכי מתאים לי!  ניגשתי למוכרת הנחמדה שהיתה בקופה ושאלתי אותה לפשר החוגים. מפה לשם, הסתבר לי שהיא מנהלת את החנות ובתם של בעלי החנות והרשת. התחלנו לדבר, תוך שהיא סוגרת קופה, וסיפרתי לה עליי ועל הבלוג שלי. היא חייכה והתעניינה והזמינה אותי כאורח שלה לאחד מחוגי הכנת הצמידים.  כתבתי את התאריכים והבטחתי לה להיות בקשר.








בחד מימי שישי הגעתי לחנות, לחוג להכנת צמיד מקרמה. התרגשתי, אני מודה שכן רציתי לראות איך מכינים את הצמיד שאני רואה בכל דוכני האומנים וגם רציתי להכין לעצמי צמיד מעשיי ידיי.



מאי שטרית, מנהלת החנות ובתם של המייסדים- איציק ואיילה, העבירה את הסדנא שהתנהלה בקומה השניה של החנות. לשולחן ישבנו מספר בנות בגילאים שונים: מבנות עשרה ועד נשים בגיל הזהב וכל אחת החלה להכין צמיד משלה. לפני כן נשלחנו לקומה הראשונה, בה בחרנו את החוטים והחרוזים איתם נכין את הצמיד.
מאי המקסימה מפליאה ביכולותיה ובכשרונה. היא חייכנית, סבלנית מאוד ומוכשרת ויוצרת אינסוף דוגמאות של תכשיטים מחומרים שונים, אותם היא גם עונדת. היא עוברת ממשתתפת אחת לאחרת, עוזרת ומעודדת. הזמן חולף לו בנעימים וכל אחת מתחילה להתפעל מכשרונה וממעשיי ידיה ככל שמתקדמת פעולת היצירה.

מאי שטרית המקסימה



הובי היא רשת של 5 חנויות:  2 בירושלים, מבשרת ציון, מודיעין וכפר סבא. זהו עסק משפחתי שקיים משנת 2000, הקימו איציק ואיילה שטרית. החנות הראשונה נפתחה כמתנה לאמא איילת. האבא פתח חנות בגבעת שאול כי איילת רצתה ללמד. איילת, כך מספרת בתה מאי, היתה הולכת לחנויות יצירה וקונה דברים.  "ליצור זו חוויה, זה נותן רוגע", אומרת מאי המוכשרת. אמא איילת לא רצתה למכור דברים מוכנים, אלא את החומרים עצמם על מנת שהאנשים יצרו לעצמם את המוצר.



מאי בפעולה


איילת, בת 52, נשואה לאיציק, שלימד תוכנת מחשב והיתה לו חנות מחשבים. הם הורים ל 4 ילדים: עמרי, מאי, לינוי ואור. כולם יצירתיים במשפחה. הם גדלו לתוך היצירה.
אמה של איילת נולדה בירושלים ואביה עלה בגיל חצי שנה ממרוקו. היא למדה ראיית חשבון, ומאי מספרת עליה שתמיד היתה יצירתית- תפרה וסרגה וזוכרת שבישלה ועסקה במלאכות יד שונות.



כאשר פתחו את החנות הראשונה ראו שזה עסק מרוויח והביאו מורה שעשתה סדנאות. אמא איילת כל הזמן למדה דברים חדשים והמציאה.
מאי שטרית, בת 23, מתגוררת בהרצליה. נולדה במבשרת ציון. מעידה על עצמה שתמיד אהבה יצירה. כשהיתה בכתה י היא למדה תפירה, קנתה מכונת תפירה ותפרה את בגדיה. בגיל 18 למדה צורפות במבשרת ציון. "עזבתי את זה כי זה המון כסף ולקנות הרבה מכשירים". עובדת בחנות 'הובי' מגיל 16  "כי אני אוהבת את זה", ומוסיפה "אין פעם שאני בחנות ולא עושה לעצמי משהו".
בצבא שירתה במינהל האזרחי ובזמנה החופשי היתה חורזת וסורגת ומלמדת את הבנות ששירתו איתה. כשהשתחררה מהצבא, ניהלה את החנות בבניין כלל בירושלים. מאי החלה להפעיל סדנאות כדי להקל על אמא שלה.





מאי מספרת שכשטסה לתאילנד- גם לטיסה עלתה עם חומרי יצירה ובזמן הטיסה יצרה! היא גם ניזכרת בחיוך שהעירה את אחיה בלילה ואמרה לו לבוא לפתוח את החנות כי עכשיו מתחשק לה להכין לעצמה צמיד. אולם, אם תרצו לקנות ממנה, תתאכזבו כי היא כמעט ולא מוכרת את מה שהיא מכינה.

חרוזים- כמו ממתקים!

כשחזרה מתאילנד, חזרה לנהל את החנות במודיעין. כיום, במקביל לניהול החנות בכפ"ס ולימוד סדנאות, היא לומדת מינהל עסקים בבינתחומי ומקימה אתר למכירות.
הכי חשוב להם השירות בחנויות וזה ניכר היטב. בחנויות תוכלו למצוא מגוון ומבחר עצום של חומרי ומוצרי יצירה מכל הסוגים, המינים, הגוונים והחומרים. זהו גן עדן לחובבי יצירה, ואני בטוחה שגם מי שלא אוהב- יתאהב.



כל אחד, בכל גיל, ימצא שם את מבוקשו- בין אם אלו מדבקות, דפי יצירה, מכחולים, תכשיטים שונים, פאנצ'ים, דבקים.  יש מחלקות רבות שהן עולם ומלואו ואני מצאתי את עצמי משוטטת בחנות שעות ועדיין מוצאת דברים חדשים.
הם מתחדשים ומחדשים ולכן בכל פעם תמצאו דברים חדשים.

את כל המידע על החנויות תוכלו למצוא באתר שלהם שהוא מסביר פנים.









צמידי מקרמה בסדנה

הצמיד שלי בתחילת הכנתו

הצמחיד מתחיל לקבל צורה







יום ראשון, 11 ביוני 2017

מבשלים ספרים- רותי ודורית

מבשלים ספרים- רותי ודורית

* כמה מהספרים בהוצאה של 'מבשלים ספרים'. צילום ליטל מאירי

מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת אפייה. מה זה אוהבת- מכורה זו המילה הנכונה. יש לי בלוג אפייה ( ליטל א-ב של עוגה בחושה) וטור בנענע 10 אוכל. אני ממציאה מתכונים לעוגות בחושות ולעוגיות, אוהבת לשוטט בין מדפי הסופר ולראות את המוצרים החדשים ולקבל מהם רעיונות לעוגות חדשות, אוהבת לפנק את האהובים עליי במאפים מעשיי ידיי.  כשאני הולכת לחנויות ספרים, אני הולכת למדור של ספרי הבישול והאפייה, מתיישבת על כסא בחנות- ופשוט שוקעת ( גם בכסא...חחח) וגם בין דפי הספרים הצבעוניים והכ"כ מגרים, שנדמה כי אפשר ממש לאכול אותם.

רותי ודורית התאימו לי כמו כפפה ליד, התאימו לי ולבלוג שלי: שתיהן נשים עצמאיות עם סיפור חיים ( בכל זאת, הן כבר לא בנות 30) ויש להן הוצאה לאור של ספרי בישול!
רותי כרמי גרה בכרכור ודורית טוקמן גרה בדניה שבחיפה. שתיהן ילידות הארץ- רותי נולדה ב 1950 ודורית ב 1953 ודרכיהן הצטלבו באוניברסיטה. מאז הן ביחד, חברות של שנים ועכשיו הן גם שותפות בעסק.


* אני עם רותי (באמצע) ודורית

דורית נולדה וגדלה בקריית מוצקין. בצבא שירתה בחיל הים באל עריש. הכירה את רותי באונ': למדה ספרות ומקרא בסמינר אורנים עם תואר ראשון מאונ' חיפה+ לימודי הוראה. משלא מצאה עבודה בספרות ובמקרא, עשתה הסבה להוראת מחשבים. ב 1982 היא למדה בטכניון קורס הסבת אקדמאים להוראת מחשבים ולאחר מכן לימדה מחשבים בעירוני ה' בחיפה. עבדה בהוראה 17 שנה והתחתנה בגיל 22. יש לה שלושה בנים ונכד בן שנה. בעלה, אזי (אליעזר)  מהנדס אלקטרוניקה.  בתום 17 שנה בהוראה, טסה כל המשפחה לארה"ב, למעט הבן הגדול שהיה בצבא, שם שהו 4 שנים: שנה בניו ג'רזי ושלוש שנים בקליבלנד, אוהיו. בארה"ב עשתה דורית תואר שני במחשבת ישראל. היא כבר לא חזרה להוראה ואת התזה סיימה באונ' חיפה.  היא מעידה על עצמה כי מעולם לא התעסקה בתחום הקולינריה.
רותי נולדה בחיפה וגדלה בגבעתיים. בצבא שירתה בחיל האוויר, בבסיס חצור. חודש לפני שמלאו לה 19 היא התחתנה עם שמעון שהיה קצין חימוש בשיריון.  הם גרו בעמק הירדן, בקיבוץ אפיקים, שם גדל שמעון. יש להם שלוש בנות וחמישה נכדים. באונ' למדה ספרות ומקרא, שם כאמור, פגשה את דורית. במשך 10 שנים היתה מורה בקיבוץ אפיקים בחטיבת ביניים. חינכה גם חברת נוער ( נוער שוליים) באפיקים והביאה אותם לבגרות. "זה היה השיא של העבודה שלי". היא מספרת ומוסיפה "עד היום אני בקשר איתם". באפיקים הם גרו 14 שנים. כשהפסיקה ללמד, עבדה בניהול מכירות של רכבים חשמליים באפיקים והיתה גם אקונומית- אחראית על המטבח בקיבוץ, כאשר אחד מהתפקידים היה לכתוב את התפריט שיהיה בכל יום.

בשנת 1993 יצאה רותי ומשפחתה למשלחת באל סלבדור, למעט הבת הבכורה. הם נסעו בעקבות הבעל שהוא מומחה בנושא גידול בקר לחלב. באל סלבדור הם היו 6 שנים והגיעו לפרדס חנה-כרכור.

* ספר בהוצאה של 'מבשלים ספרים'. צילום ליטל מאירי

כאשר ניפגשו השתיים בארץ וחזרו להיות כמו שהיו בימי הלימודים, גייסה רותי את דורית לעזרתה בהוצאת המתכונים של סבתא רחל. סבתא רחל היתה חמותה של דורית ונולדה באיזמיר, טורקיה. היא בישלה ואפתה נהדר ושתי המשפחות אהבו מאוד את הבישולים ולא רצו שילכו לאיבוד המתכונים. שתיהן התגייסו למשימה, שלא היתה פשוטה, כי סבתא רחל אף פעם לא בישלה או אפתה לפי מידה. לפיכך הגיעו השתיים חמושות ברשמקול, בכלי מדידה, כוסות מדידה ומשקל שקנו כדי שהכל יהיה מדוייק. הן נסעו לעפולה, שם התגוררה רחל, ובכל פעם היא בישלה ואפתה משהו אחר שאותו הן היו קובעות איתה מראש, והן היו מסתכלות, מודדות ורושמות. לא היה להן שום רעיון מגובש- הן פשוט רצו להוציא ספר. "סבתא רחל שמחה מאוד", הן ניזכרות כשהיתה לה חברה ורצו ללמוד ממנה את תורתה.

דרך אור, בתה השניה של רותי שלמדה עיצוב תכשיטים בשנקר, הן הגיעו לצלם שיצלם את המנות. לקחו גם מעצבת גרפית לספר. לאחר שהכל היה גמור, הן הלכו להוצאת לאור. ההוצאה לאור רצתה המון כסף, ואז נולדה 'מבשלים ספרים': "הלכנו ובדקנו בתי דפוס, עריכה לשונית, מעצבים, סטייליסטים- והוצאנו את הספר בעצמנו".  הספר יצא לפני ראש השנה 2007 ובשנת 2008 פתחו השתיים אתר משלהן. "היתה תמיכה גורפת מקיר לקיר של המשפחה", הן ניזכרות בחיוך.

* צילום ליטל מאירי

הן מפיקות ומלוות את כל התהליך "אנחנו לא מוכנות לעשוק ולקחת המון כסף, למרות שזה לא תהליך זול".  הן מארגנות את כל מה שצריך כדי להוציא את הספר, מלוות את כל התהליך החל מהפגישה הראשונה עם בעל הרעיון לספר. הן משתפות את בעל הספר בכל התהליך ושותפות מלאות. כל ספר הוא גם הבייבי שלהן ואני ראיתי זאת כשאר הן הראו לי בגאווה מעט מהתוצרת שלהן.

* צילום ליטל מאירי




רותי   0523-558056

דורית    0547-825509

* ספר מסיבות בהוצאת 'מבשלים ספרים'. צילום ליטל מאירי

רוית רוד- מלבישת בתים

רוית רוד- מלבישת בתים

רוית מחכה לי בבית הקפה כשהיא מחוייכת ומשדרת אנרגיות חיוביות. בדיוק מה שהייתי צריכה באותו בוקר שישי. היא מלבישת בתים ואני באתי לתהות על קנקנה.
רוית בת 42, גרה בקריית אונו. נשואה ליניב ("שהוא מאוד מניב") ולהם 3 ילדים: שתי בנות בגילאי  16 (שירה), 8.5 (אלה) ובן-  (הראל)12 .  "אני תוצר של החיים שלי" היא מציגה.
רוית נולדה בירושלים, גדלה ברמת גן ואח"כ בגבעת שמואל. "אני לא מאלה שעיצבו בתים. אסתטיקה ועיצוב זה דברים שאתה נולד איתם. אמא שלי יפה מאוד- טיפוח ואסתטיקה ליוו אותי כל חיי. אני זוכרת את עצמי מסתכלת על אמא שלי מתאפרת- זה מטמיע בך משהו". היא לא עיצבה בגדים ולא חשבה להיות מעצבת. רצתה להיות מנהלת, ללמוד, אשת קריירה.
בצבא היתה מכי"ת בנים . בצופים היתה מדריכה ורשגד"ית וזה ליווה אותה בחיים. "אני בכלל בן אדם של אנשים".


*עיצוב של רוית

רוית גדלה כבת יחידה לאם גרושה "אני בן אדם עצמאי מאוד". היא גאה בלימודיה : "לימודים זה חלק מההוויה שגדלתי עליה, אז המסלול היה מאוד ברור- היה לי ברור שאסיים צבא ואלך ללמוד. אני אוהבת מאוד ללמוד, אך לא אוהבת את האוני' כי זה מאוד מקבע". יש לה תואר ראשון בעבודה סוציאלית מאונ' ת"א, עבדה בחברת כוח אדם: "אני מביאה הקשבה, אמפטיה, סבלנות". את התכונות הללו היא מביאה לעבודה כמלבישת בתים "אנשים עוברים דברים לא פשוטים- קניית בית, כספים. כשאתה מעצב בתים אתה חייב להיות פסיכולוג עם יחסי אנוש טובים".



לרוית תואר שני בלימודי עבודה (משאבי אנוש) מאונ' ת"א וכן לימודי הנחיית קבוצות באונ' הפתוחה. לאחר הלימודים החלה לעבוד בחברת סטאראפ בת"א והקימה את מחלקת משאבי אנוש שם- "היו לי חלומות להגיע רחוק. ראיתי את עצמי מנהלת משאבי אנשו בחברות גדולות, אבל החיים מפתיעים אותך ואתה לומד על עצמך דברים".



 אחרי שבתה הבכורה נולדה רוית לא יכלה להשאיר אוה עם מטפלת.  "חזרתי להיות הילדה שהייתי, נורא אהבתי ילדים כשהייתי קטנה. הרגשתי שזה לא התכלית בחיים: לעבוד, לעבוד,לעבוד ושמישהו אחר מגדל אותה". רוית, אדם חברתי שזקוק לאנשים ולעשייה, הלכה ללמוד הנחיית קבוצות ורצתה להנחות קבוצות של נשים אחרי לידה, זה התגלגל למשהו אחר כשהלכה עם בתה שירה לחוג ליווי התפתחותי של תינוקות ב'צעד ראשון' של שי זילברבוש. שי שמע שהיא אמרה שהיא מחפשת את עצמה "רציתי משהו של רוית בלבד. רציתי משהו עם ערך משל עצמי". שי הציע לה לבוא ללמוד ליווי התפתחותי לתינוקות. לימודים של שנתיים אצלו, במכללת צעד ראשון. כשהבן של רוית נולד, היא סיימה את הקורס, והלכה וחילקה פלייארים בגבעת שמואל: "הלכתי לגנים והצעתי את עצמי, למרכזי הורות. הייתי מאושרת. איפה זה ואיפה עיצוב", היא ניזכרת ומחייכת.



חמש שנים היתה מדריכת ליווי התפתחותי. בשנת 2008 היא ובעלה קנו את הבית בו הם גרים היום בקריית אונו. בית ישן שהיה זקוק לשיפוץ. הם שכרו אדריכלית והחלו הכל מאפס- מלבד המעטפת הכל הלך. "לאט לאט הרגשתי שהאדריכלית לא עושה את מה שאני חושבת שהיה צריך, גיליתי המון טעויות". רוית פיטרה את האדריכלית והמשיכה לבד.
כשהיתה מלווה התפתחותית שאלה את עצמה רוית האם זה מה שהיתה רוצה לעשות הלאה בחיים. אז גם התחילו להגיע תגובות על הבית "חברה של חברה הביאה את האדריכלית שלה לראות את הבית והיא אמרה לה שעיצוב זה עניין של טעם ואין אמת אחת, ושיש לה כלים שהיא צריכה לפתח ושעם הכוונה מקצועית- היא תעשה את זה הרבה יותר טוב. "בחיים לא הייתי חושבת על זה".



רוית הלכה ולמדה הום סטיילינג במכללת 'בניין ודיור' במשך 9 חודשים.
כיום היא בעלת עסק להלבשת הבית. עובדת באיזור המרכז ובעיקר בשרון.  עושה גם סטיילינג לצילומים. 
מרצה בסטודיו B6 לעיצוב- בי"ס למקצועות העיצוב בת"א.
רוית מלבישה בתים, מרצה וגם מלמדת באופן פרטי.






0542375570







יום שבת, 10 ביוני 2017

אורנית בן עמי- ציירת אינטואיטיבית

אורנית- ציירת אינטואיטיבית

אני אוהבת לצייר.מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי יושבת בגן הילדים ליד פינת הציור בכל בוקר וממש לא מוכנה ללכת לשום פינת משחקים אחרים. ציור מילא את כל עולמי כילדה והמשיך עד לא מזמן כשבגרתי והתחלתי לצייר בצורה אבסטרקטית. אפילו לא ידעתי שיש שם למה שאני מציירת. חלק מיודעי דבר שרואים את ציוריי אומרים שהם אף ציורי אבסטרקט-ילדותי.  מי אני שאתווכח?  אני אף הצגתי בתערוכה ועל כך גאוותי הגדולה.
אז כן, ציור אני אוהבת ותערוכות ואוהבת מאוד אומנים מכל הסוגים: נהנית לראות את יצירותיהם, לראיין אותם ולתהות על קנקנם.

* הצגת הציורים של אורנית: בצד ימין 'מקצבים בצד שמאל 'מעגלים'

אחת מהאומניות שאותן היכרתי לאחרונה היא אורנית (ornit) שבנוסף לזה שהיא חייכנית וקורנת שמחה, היא מוכשרת וצבעונית בהוויתה.
מוזמנים להכירה ואת פועלה:

* אורנית בן עמי, צילום ליטל מאירי

אורנית, בת 34 נשואה ללירן ואמא ליותם בן 5 ושיר בת 3. גרה ברחובות. נולדה באסף הרופא וגדלה בראשון לציון.
"כל ילדותי ציירתי, אמא שלי היתה ציירת. גדלתי לתוך זה. ראיתי אותה מציירת בבית, מציגה בגלריות".  אורנית למדה אומנות בתיכון ועשתה בזה בגרות.  בבואה לבחור מקצוע לחיים, הבינה שהיא צריכה משהו פרקטי. "בחרתי את המקצוע הכי פרקטי שאפשר למצוא בו עבודה ומשלב אומנות- אדריכלות ועיצוב פנים". היא למדה בספיר ועסקה בזה 8 שנים. עבדה במשרדי מעצבים ואדריכלים.  "החלטתי לצאת לעצמאות כמעצבת פנים כי הרגשתי שאני רוצה לפגוש אנשים ולעבוד מולם. החלטתי לשלב בין שכירה לעצמאית". הציור הופיע אצלה כל הזמן, אולם הפעם בצורה חזקה ועוצמתית יותר.
אורנית מדברת על ציור אינטואיטיבי עם ניצוץ בעיניה ומסבירה שהיא פחות מסתכלת על מה יוצא בקנווס, אלא על התהליך עצמו.  "הציור ליווה אותי כל הזמן. כל הזמן ציירתי ושרטטתי". אפילו המרצים גערו בה על כך, היא ניזכרת.

* ירח מלא. צילום שי הורמן


היא אגב, כותבת ביד שמאל.  "כל תהליך יצירה שאני עושה, אני מרגישה שאני מתרפאת. כאילו הנשמה שלי יוצאת שם". אורנית מאמינה מאוד בזרימה של הרגש. אוהבת צבעוניות בחלל "מילדות מאוד אהבתי צבעים והחלטתי להתמסר לצבע ולהכניס אותו לחלל. כל ציור נראה אחרת, לא מחפשת שיהיה יפה אלא אמיתי".
כשאורנית מדברת, עיניה נוצצות מאושר ורואים שהיא אוהבת את עיסוקה ואת התשוקה למקצוע בו בחרה "לחיות את הרגע עם הצבע", היא מסבירה.
.
* צליל של שלווה. צילום שי הורמן


יש לה סטודיו בבית. לאחרונה היא החלה מציירת אנשים בהתאמה אישית. יצירה במרחב של בן אדם יוצא ממקום מאוד יצירתי, זה כל אחד והמהות שלו- זו עדות על קנווס. היא מסבירה:  "היצירה בהתכוננות לאותו אדם מסיפורים של אנשים
מכניסה למרחב כל כך הרבה אנרגיה בתוספת שלווה, שמחת חיים ורוח יצירתית ".
לציור מותאם לאנשים היא הגיעה מתהליך אישי "קיבלתי מתנה בתקופה האחרונה- הלב שלי פועם".
אורנית מציגה את הציורים במרחבים פתוחים- מסעדות, בתי קפה, גלריות.
הנחתה סדנאות ליצירה אינטואיטיבית "יש בזה כתיבה, תנועה,ציור," היא מסבירה.
כאשר אורנית מציירת ציור למישהו היא אומרת לו לבחור 3 צבעים ומשוחחת איתו על מנת להבין מי עומד מולה. לפי הנתנוים הללו היא מציירת.

ליצירת קשר עם אורנית:    0506662666

אורנית מציירת לפי הזמנה ציורים שמותאמים אישית וכן ציורים שלה. מוכרת בגלריות ומציגה כאמור, במרחבים ציבוריים, מנחה של סדנאות יצירה אינטואיטיבית בליווי מוזיקה. 

*עונות. צילום שי הורמן