תכשיטים מנייר! כן- קראתם נכון

ליאת דוד- תכשיטים מנייר

צילום מתוך הדף העיסקי

את ליאת הכרתי כשעברתי ליד הדוכן שלה בקניון ערים בכפר סבא באחד מימי שישי :חרגתי ממנהגי ללכת הישר אל הדוכנים הקבועים אליהם אני הולכת בכל יום שישי ( כבר נעשינו חברים, אני ועוד כמה בעלי דוכנים), ונכנסתי לקניון מצד אחר ומקומה אחרת. כך גיליתי את הדוכן של ליאת ואת ליאת המקסימה והמוכשרת. לא האמנתי שכל מה שנמצא על שולחנה אכן עשוי נייר. צריך לראות כדי להאמין. נשארתי ליד הדוכן והתחלתי לשוחח איתה. כן, היא ועבודתה סיקרנו אותי וברור שאני שמחה שגם אתם תכירו אותה ואת פועלה.

הצכשיטים מיוחדים, צבעוניים, רמת גימור מעולה וניכרת מחשבה רבה מאחוריי עשייתם.

הכירו את ליאת.

ליאת בדוכן שלה בקניון ערים. צילום ביתי

בת 42, במקור מבית שאן, כיום כפר סבאית גאה. את בעלה ברוך הכירה כששניהם היו בני 18, לזוג 3 ילדים.

את שירותה הצבאי עשתה בחיל האוויר ושירתה בקריה. בתום השירות עברו בני הזוג מבית שאן לכפר סבא.

צילום ליטל מאירי

ליאת מספרת כי "לאחר הצבא התלבטתי בין ראיית חשבון לחינוך. נושא החינוך גבר".  ליאת למדה במכללה האקדמית בית ברל, תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי, במקביל למדה לתעודת הוראה ומאוחר יותר השלימה להוראה מתקנת בתחום השפה ובתחום המתמטיקה  . היא עסקה בחינוך שנה ופרשה. "נושא החינוך הוא נושא שאתה חיי אותו ברמה יומית גם אם אתה לא עוסק בו בפועל".

צילום מתוך הדף העיסקי

בהיותה סטודנטית היא עבדה במכללה. לאחר שסיימה את התואר, קראו לה לחזור על מנת לעזור במטלה, ומאז היא נשארה לעבוד שם. היום היא עובדת במכללה  כמתאמת לוגיסטית: במרכז "קשת" - מרכז להתפתחות מקצועית וללימודי תעודה  ובמרכז לתכנון לימודים.

האהבה ליצירה , לאומנות וההתעסקות בהם הייתה קיימת תמיד עוד מתקופת ילדותה , אך  המהפך הגיע בשנת 2014 בעת מבצע צוק איתן בעת שחיפשה טכניקה הקשורה לתרפיה באומנות. היא חיפשה באינטרנט והגיעה לעולם עשיר של יצירה בנייר. לאחר אינספור "שעות טיסה" בלמידה עצמית, למדה את אומנות הקוויליניג – אומנות של גלגולי נייר באמצעותה היא יוצרת את רוב תכשיטיה, אך בין תכשיטיה אפשר למצוא גם תכשיטים העשויים בטכניקת האוריגמי (קיפולי נייר), כל תכשיט עובר תהליכים של ציפוי והקשחה עם חומרים מיוחדים, המגנים עליו מפני כל מזגי האוויר.

מיוחד ויפהפה. צילום מתוך הדף העסקי

אומנות הקווילינג פותחה במאה ה  17 במרכז אירופה על ידי נזירות. מספרים שבעזרת נוצה הן היו מגלגלות ניירות לצורות דקורטיביות ומיוחדות, שקישטו באמצעותם ספרים, מחברות ואביזרים שונים. בעולם, האומנות הזו תופסת תאוצה ויש לה קהל מעריצים נרחב מאוד .

ליאת החלה להתנסות ולעצב תכשיטים מנייר תחילה לעצמה אחר כך לחברותיה. היא למדה באופן אוטודידקטי. "זה התחיל מתוך סקרנות עם הרבה ניסוי וטעייה, תוך כדי שילוב של חומרי גלם שונים כמו אבני חן ומתכות" . היא מספרת וניצוץ בעיניה, וממשיכה "והמשיך ללמידה של טכניקות מורכבות באומנות הקווילינג ושילובן בעולם התכשיטים ".

שרשרת מקסימה. צילום מתוך האתר

חברות שלה התלהבו מהתוצרים וכך היא החלה למכור ולתת מתנות.

צילום מתוך הדף העיסקי

במאי 2017 פתחה את הדוכן שלה בקניון ערים, בקומה השנייה  מול חנות הביוטי סטורי. 

"תמיד קינן בי הרצון לעסוק באומנות  מעבר לתחביב והגיע הרגע בו צריך  לצעוד קדימה".

"יש המון חששות בהתחלה עם המון למידה ואתגר בדרך. את לומדת להכיר את עצמך דרך העשייה, דרך החוויה של למכור משהו שלך שיצרת" . ניכר כי ליאת אוהבת מאוד את מה שהיא עושה וגם את הלקוחות שלה "את נפגשת עם אנשים ועם הסיפור של כל אחד ואחת מהם, כך שכל העשייה מלווה בהמון משמעות"

וואאו!  צילום מתוך הדף העיסקי

היא אוהבת לעבוד עם נייר - "הרעיון לקחת חומר יומיומי, המוכר לכולנו, עם תכונות מסוימות ולשנות לו התכונות הטבעיות. "לפרוץ" את גבולות החומר - להפוך חומר גמיש לקשיח , הגילוי והשינוי יוצרים נפלאות. נוצרת התאהבות מחדש בחומר הגלם הזה, שכל פעם מגיב אחרת ואתה יכול ליצור אתו אינסוף דברים חדשים".

צהוב זה השחור החדש. צילום מתוך הדף העיסקי

כשאנשים עוברים ליד הדוכן שלה ורואים את התכשיטים, המילה פסיכי חוזרת על עצמה, היא צוחקת. האמת היא שגם אני אמרתי לה את המילה הזו, כמחמאה.

אנשים אומרים לה "וואוו, זה פסיכי".

צילום מתוך הדף העיסקי

ליאת כתבה על זה בדף העיסקי שלה: 

 במבט לאחור...
הייתי צריכה כמה זוגות ידיים על מנת למנות את המילה ״פסיכי״ שנזרקה לעברי בחודשים האחרונים .
במבט לאחור....
אף פעם לא עשיתי משהו שנחשב ״פסיכי״ ולכן שאחראית הדוכנים הייתה עוברת מידיי שישי וצוחקת לעברי ״את פסיכית את יודעת את זה ??״ צחקתי אך לא ממש התעמקתי בזה.
כך עברו הימים ומידי פעם קבלתי מחמאה ״וואי זה פסיכי״ . כנראה שחגיגות יום ההולדת החודש הביאו אותי לחשוב ,האם אני ?
האם החופש מהמוסכמה ומההגדרה ששימושו העיקרי של הנייר הינו לכתיבה/לדפוס/לציור והרצון העז ליצור מנייר תכשיטים הוא פסיכי? 

המפגש הראשון של רבים מאתנו עם החוויה של ״שבירת המוסכמות״,של מציאות שלא הכרנו גורמת לנו לחשוב שזה פסיכי (בקטע טוב) 😜 אך האומנות הזאת קיימת ומוערכת מאוד עוד מתקופת הרנסנס. לכן שמחה שיותר ויותר אנשים ניגשים ואומרים ״וואי זה קווילינג?״

הנאים העגילים בעינייך?  צילם מתוך הדף העיסקי

ליאת עובדת ויוצרת בבית, אך לא בסטודיו- ובני משפחתה נותנים לה את המרחב שלה כשהיא יוצרת.

היא יוצרת בעיקר שרשראות, תליונים ועגילים. הייחוד שלה, מלבד האומנות בנייר, שהתכשיטים מודולריים – רוב התליונים נישאים על  מגנט , על מנת שניתן יהיה להחליף תליונים על אותה שרשרת או להחליף את אורך השרשרת  (שרשרת קצרה או ארוכה) או את סוג השרשרת (מתכת או רצועות דמויי עור).

תליון מקסים. צילום מתוך הדף העיסקי

  

המחירים נעים בין 50-150 ₪

ליצירת קשר דרך דף הפייסבוק – ליאת דוד עיצוב תכשיטים מנייר

או בטלפון 052-5565979

עגילים מקסימים. צילום מתוך הדף העיסקי

רחלי דרור- מהשראה ליצירה

תכשיט שעשתה תלמיד של רחלי

רחלי דרור- , מהשראה ליצירה

וואוו!  כמה עוצמה ועשייה יש ברחלי. ניפגשתי איתה ולא הפסקתי להתפעל מכל מה שהיא סיפרה לי  היא מוכשרת מאוד , יצירתית, לימד את עצמה כל מה שהיא יודעת. גם למדה והשכילה. ניהלה, שיווקה, בנתה, הקיצה, יצרה, מלמדת.

אני אוהבת להיפגש איתן פנים אל פנים. רק כך אני מגלה וניכנסת אל תוכן עולמן, פנימה.

אני מקלפת שכבה אחר שכבה, שואלת אותן על עברן ופועלן כיום.

רחלי דרור מהווה השראה לנשים רבות ללא השראה. אשמח מאוד שתכירו אותה, את 

סיפורה ופועלה

רחלי דרור, בת 57, אם לשניים, בן ובת (32, 26),סבתא לנכד, גרה בבני ציון

בעלת סטודיו רחלי דרור – מהשראה ליצירה , לימוד עיצוב תכשיטי אופנה

היא מעצבת תכשיטים ,מעצבת רב תחומית, מזה 30 שנה

 היתה ראש מחלקת עיצוב למספר מפעלים בארץ ובמקביל לכך גם משקמת באומנות

היא מעידה על עצמה כי :"עיצוב הוא המקום ממנו אני חיה ונושמת, מאז שאני זוכרת את עצמי. הטבע מהווה

 בחיי את מקור ההשראה העיקרי, יש בו אינסוף של צבעים וצורות ואם ניטיב להתבונן ולהקשיב לו נוכל לגלות 

את  הגאוניות הזו שבו בכל פעם מחדש. מעבר לכך החיים של כל אחד מאתנו מלאי השראה ומשפיעים על

" כולנו יום ביומו

עד לפני קצת יותר משנה, עבדה במשך שש שנים, (יום אחד בשבוע), עם נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה 

הלוקים בפוסטראומה (בחממה שיקומית) - באמצעות עיצוב תכשיטים. (כלי שיקומי לכל דבר ועניין). לדבריה 

הרגשתי את היכולת שלי ל"הדליק" אור בליבו של כל אחד מהם ובמקביל גם בליבי שלי. החלטתי להרחיב

 את היריעה ולצאת ללימודי שיקום באומנות במכון טראמפ, בבית איזי שפירא ". היא סיימה את לימודיה

בהצטיינות. 

במסגרת הפרקטיקום נשלחה 

 לעבוד במשך חצי שנה בבית "אורנית"- (מרכז תמיכה וסיוע לחולי סרטן), כמשקמת באומנות.

רחלי ממשיכה ואומרת : "חשוב לי לספר שלמעשה דרך העבודה עם אנשים בעלי צרכים מגוונים, למדתי יותר 

מכל מהי המשמעות האמיתית של הקשבה, סובלנות וסבלנות, למדתי שנתינה היא בעצם סוג של כוח, היא 

זו שבאמת מאפשרת לראות בבהירות את הדברים, מסיטה אותך ממהומת עצמך ומלמדת אותך ערך חשוב 

על פרופורציה וחלוקת קשב, יש בה המון יופי ופשטות והיא מעניקה לך מתנה נפלאה, היא מאפשרת לך 

הרחבה של זווית ההתבוננות. למדתי מהי משמעות האור בחייו של כל אחד ואחד מאיתנו בכל רגע נתון, גם 

אם יהיה זה אור קלוש ביותר. מספיק ניצוץ אחד קטן וזעיר להאיר בנו רגע של חושך." היא ממשיכה:

אט אט גמלה בי ההבנה 

שאני רוצה ללמד, אני רוצה ללמד מנקודת מוצא שונה ואחרת, לאפשר לכל אחת ואחת את הסיגנון, הקצב 

והיכולת שלה. לתפיסתי לכל אחד מאתנו, בנקודת זמן כזו או אחרת, יש צרכים מגוונים! ולא מיוחדים

 ההתנסות האישית ביצירה מאפשרת להאמין ביכולת של האומנות להעצמה ולביטוי אישי. היצירתיות 

מאפשרת מיקוד, חשיבה מחוץ לקופסא וגם יכולת פתרון בעיות.  עצם העיסוק בתהליך היצירה מזמן חוויה 

מרגשת ומעצימה.  אני מאמינה שכל אחד ואחת יכולים, שכולנו ניחנו ביצירתיות, גם אלו שלא חושבים כך על 

עצמם (אצלם היא פשוט הלכה לאיבוד בדרך...וניתן לעורר אותה). כל אחד מאיתנו לומד בדרך אחרת 

  

בכל רגע מחדש ".

. רחלי מעידה על עצמה שעבדה כל חייה מבוקר עד ערב כמעצבת. "כל חיי הייתי בצד אחד של 

המתרס-עיצבתי לאנשים, היום אני מלמדת אנשים  איך ליצור עבור עצמם, איך למצוא את הסגנון האישי 

שכל אחת, איך ליצור ולעצב בעצמך את מה שמדויק עבורך"  

תכשיט שעשתה תלמיד של רחלי

     

      היא מחייכת ואומרת "אני סוגרת מעגל. אני מאמינה שידע צריך להעביר. לכן החלטתי לפתוח כאן בבני 

ציון, סטודיו ללימודי עיצוב תכשיטי אופנה, וממש בימים אלו הסטודיו חוגג שנתיים להקמתו.

בשלוש השנים האחרונות היא עובדת במקביל גם עם ילדים על הרצף האוטיסטי במסגרת של חינוך ביתי וגם 

במסגרת בית הספר הדמוקרטי בהוד השרון, בו היא מלמדת יצירה ופיתוח חשיבה וויזואלית ויצירתית.

ניתן לקיים אצל רחלי ערבי כלה, מסיבת רווקות, ימי משפחה- אמא ובת, סבתא ונכדה, מפגשי יחיד של 

יצירת תכשיטים

תכשיט שעשתה תלמיד של רחלי

 פייסבוק: סטודיו רחלי דרור- מהשראה ליצירה

רחלי דרור

הובי- הרשת הגדולה בישראל לחרוזים, יצירה ואומנות

הובי- הרשת הגדולה בישראל לחרוזים, יצירה ואומנות

מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת מאוד אומנות ויצירה. נהנית לראות אומנות של אחרים, ללכת למוזיאונים, להסתכל על אומנות בגלריות שונות, להכיר אומנים ואומניות, לשאול אותם על עבודותיהם.

אני בעצמי חוטאת בציור, בכתיבה.  כשהייתי ילדה הייתי בחוג רקמה ואהבתי את זה מאוד. בגן הילדים, הייתי נצמדת לפינת הציור, עד שהגננת הכריחה אותי להיות גם בפינות אחרות כדי להכיר דברים אחרים, אך אני זוכרת שכבר אז הייתי עקשנית ולא הסכמתי. הציור זרם בעורקיי ועד היום אני נהנית לשרבט בכל הזדמנות שיש לי.

לחנות 'הובי' בכפר סבא הגעתי במקרה לפני כמה שנים, כשהייתי בכפר סבא לצורך סידורים. החנות לא ממוקמת ברחוב ובמיקום ראשי ודי נסתרת מהעין, אבל דברי היצירה מוצגים בפתח החנות ומושכים את העין. כאשר ניכנסתי לשם בפעם הראשונה, התגלה לי עולם עשיר של צבעים ומוצרי ייצירה שונים, וזאת כאשר ראיתי רק את הקומה הראשונה ( לא ידעתי שקיימת גם קומה שניה). אז קניתי כמה טבעות כי את זה אני אוהבת מאוד.  מכיוון שגרתי בגליל, לא חזרתי לחנות הזו בתדירות גבוהה, אלא רק כאשר הייתי בסביבה.

כעת אני גרה ברעננה. את החנות הזו זכרתי לטובה- זה ממש גן עדן לחובבי היצירה באשר הם, ומיד כשהיתה לי ההזדמנות הראשונה- חזרתי אליה בשמחה. הם היו לפני סגירה ( יש לי נטייה כזו, להגיע למקומות לפני שהם סוגרים....אה, וגם לאחר לכל מקום, לא משנה עד כמה חשובה הפגישה...). שוטטת להנאתי בחנות והרגשתי כמו ילדה בחנות ממתקים. בחרתי כמה פריטים וניגשתי איתם לקופה, כשבזוית העין קלטה עיני מודעה על קיומם של חוגי יצירה. עצרתי לקרוא את המודעה שבה ניכתב על חוגים שבהם עושים צמידים! הכי מתאים לי!  ניגשתי למוכרת הנחמדה שהיתה בקופה ושאלתי אותה לפשר החוגים. מפה לשם, הסתבר לי שהיא מנהלת את החנות ובתם של בעלי החנות והרשת. התחלנו לדבר, תוך שהיא סוגרת קופה, וסיפרתי לה עליי ועל הבלוג שלי. היא חייכה והתעניינה והזמינה אותי כאורח שלה לאחד מחוגי הכנת הצמידים.  כתבתי את התאריכים והבטחתי לה להיות בקשר.

בחד מימי שישי הגעתי לחנות, לחוג להכנת צמיד מקרמה. התרגשתי, אני מודה שכן רציתי לראות איך מכינים את הצמיד שאני רואה בכל דוכני האומנים וגם רציתי להכין לעצמי צמיד מעשיי ידיי.

מאי שטרית, מנהלת החנות ובתם של המייסדים- איציק ואיילה, העבירה את הסדנא שהתנהלה בקומה השניה של החנות. לשולחן ישבנו מספר בנות בגילאים שונים: מבנות עשרה ועד נשים בגיל הזהב וכל אחת החלה להכין צמיד משלה. לפני כן נשלחנו לקומה הראשונה, בה בחרנו את החוטים והחרוזים איתם נכין את הצמיד.

מאי המקסימה מפליאה ביכולותיה ובכשרונה. היא חייכנית, סבלנית מאוד ומוכשרת ויוצרת אינסוף דוגמאות של תכשיטים מחומרים שונים, אותם היא גם עונדת. היא עוברת ממשתתפת אחת לאחרת, עוזרת ומעודדת. הזמן חולף לו בנעימים וכל אחת מתחילה להתפעל מכשרונה וממעשיי ידיה ככל שמתקדמת פעולת היצירה.

מאי שטרית המקסימה

הובי היא רשת של 5 חנויות:  2 בירושלים, מבשרת ציון, מודיעין וכפר סבא. זהו עסק משפחתי שקיים משנת 2000, הקימו איציק ואיילה שטרית. החנות הראשונה נפתחה כמתנה לאמא איילת. האבא פתח חנות בגבעת שאול כי איילת רצתה ללמד. איילת, כך מספרת בתה מאי, היתה הולכת לחנויות יצירה וקונה דברים.  "ליצור זו חוויה, זה נותן רוגע", אומרת מאי המוכשרת. אמא איילת לא רצתה למכור דברים מוכנים, אלא את החומרים עצמם על מנת שהאנשים יצרו לעצמם את המוצר.

מאי בפעולה

איילת, בת 52, נשואה לאיציק, שלימד תוכנת מחשב והיתה לו חנות מחשבים. הם הורים ל 4 ילדים: עמרי, מאי, לינוי ואור. כולם יצירתיים במשפחה. הם גדלו לתוך היצירה.

אמה של איילת נולדה בירושלים ואביה עלה בגיל חצי שנה ממרוקו. היא למדה ראיית חשבון, ומאי מספרת עליה שתמיד היתה יצירתית- תפרה וסרגה וזוכרת שבישלה ועסקה במלאכות יד שונות.

כאשר פתחו את החנות הראשונה ראו שזה עסק מרוויח והביאו מורה שעשתה סדנאות. אמא איילת כל הזמן למדה דברים חדשים והמציאה.

מאי שטרית, בת 23, מתגוררת בהרצליה. נולדה במבשרת ציון. מעידה על עצמה שתמיד אהבה יצירה. כשהיתה בכתה י היא למדה תפירה, קנתה מכונת תפירה ותפרה את בגדיה. בגיל 18 למדה צורפות במבשרת ציון. "עזבתי את זה כי זה המון כסף ולקנות הרבה מכשירים". עובדת בחנות 'הובי' מגיל 16  "כי אני אוהבת את זה", ומוסיפה "אין פעם שאני בחנות ולא עושה לעצמי משהו".

בצבא שירתה במינהל האזרחי ובזמנה החופשי היתה חורזת וסורגת ומלמדת את הבנות ששירתו איתה. כשהשתחררה מהצבא, ניהלה את החנות בבניין כלל בירושלים. מאי החלה להפעיל סדנאות כדי להקל על אמא שלה.

מאי מספרת שכשטסה לתאילנד- גם לטיסה עלתה עם חומרי יצירה ובזמן הטיסה יצרה! היא גם ניזכרת בחיוך שהעירה את אחיה בלילה ואמרה לו לבוא לפתוח את החנות כי עכשיו מתחשק לה להכין לעצמה צמיד. אולם, אם תרצו לקנות ממנה, תתאכזבו כי היא כמעט ולא מוכרת את מה שהיא מכינה.

חרוזים- כמו ממתקים!

כשחזרה מתאילנד, חזרה לנהל את החנות במודיעין. כיום, במקביל לניהול החנות בכפ"ס ולימוד סדנאות, היא לומדת מינהל עסקים בבינתחומי ומקימה אתר למכירות.

הכי חשוב להם השירות בחנויות וזה ניכר היטב. בחנויות תוכלו למצוא מגוון ומבחר עצום של חומרי ומוצרי יצירה מכל הסוגים, המינים, הגוונים והחומרים. זהו גן עדן לחובבי יצירה, ואני בטוחה שגם מי שלא אוהב- יתאהב.

כל אחד, בכל גיל, ימצא שם את מבוקשו- בין אם אלו מדבקות, דפי יצירה, מכחולים, תכשיטים שונים, פאנצ'ים, דבקים.  יש מחלקות רבות שהן עולם ומלואו ואני מצאתי את עצמי משוטטת בחנות שעות ועדיין מוצאת דברים חדשים.

הם מתחדשים ומחדשים ולכן בכל פעם תמצאו דברים חדשים.

את כל המידע על החנויות תוכלו למצוא באתר שלהם שהוא מסביר פנים.

צמידי מקרמה בסדנה

הצמיד שלי בתחילת הכנתו

הצמחיד מתחיל לקבל צורה